כלל-חברה לביטוח בע"מ נ' יוסף

החלטה

1.זוהי בקשה להארכת המועד להגשת התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב וכן התנגדות לביצוע, ולהלן עיקר טענות המבקש בעניין הארכת מועד:

א.רק ביום 16/1/11 או בסמוך לכך נודע למבקש על פתיחת תיק ההוצל"פ נגדו, זאת לאחר שהוא קיבל הודעה מבנק מרכנתיל על הטלת עיקול על החשבון.

ב.לטענת המבקש, הוא מתגורר בבית נפרד ומרוחק מבית הוריו.

ג.האזהרה נמסרה למבקש על ידי אמו במהלך חודש 1/11 וסמוך ליום 16/1/11.

2.שני הצדדים זומנו בפניי לשמיעת הבקשה ובמהלכה נחקר המבקש על תצהירו ולהלן עיקר העדות:

העד נשאל: "אתה גר עם אביך עכשיו" ובתשובה: "כן" (עמ' 2 לפרוטוקול ש' 1-2).

דברים אלה מנוגדים וסותרים לדברי המצהיר בסעיף 5 לתצהירו, שם הוא אמר שהוא מתגורר בבית נפרד מרוחק מבית הוריו.

לגוף העניין, נשאל המצהיר לגבי העסקה שהייתה עם המשיבה ומרבית תשובותיו היו: "אבי יודע את הכל".

במהלך הישיבה העיד גם אביו של המבקש וכמובן הוא העיד לגוף העניין ותהיה התייחסות לעדותו אם ובמידה והבקשה להארכת מועד תתקבל.

הוא נשאל לגבי מקום מגורי הבן: "איפה בנך גר" והתשובה הייתה "הוא גר רחוק ממני". עוד הוא השיב: "הוא גר לבד, לא גר אצלי, היה גר אצלי כשהיה רווק".

3.שני הצדדים סיכמו את טענותיהם בפניי, ותחילה אתמקד בעניין של הארכת מועד.

לטענת המבקש, יש סיכויי הגנה למבקש בהגנתו ועליו רק להצביע על סיבת המחדל שלו באיחור בהגשת ההתנגדות למרות ששאלה זו היא משנית וסיכויי ההגנה הם החשובים ביותר, וכן ייאמר מיד: עם כל הכבוד, טעה בא-כוחו של המבקש שכן האלמנטים האלה נבדקים בעת הדיון בבקשה לביטול החלטה שניתנה בהעדר ולא בבקשה להארכת מועד.

אם כן עסקינן בבקשה להארכת מועד שלפיה על הנתבע להצביע על טעם מיוחד לאיחור. כמובן התייחס המבקש בסיכומיו לעניין התביעה לגופה ולעת עתה אין אני רואה מקום להתייחס אליה אלא אם תתקבל הבקשה להארכת מועד.

התובעת גם סיכמה את טענותיה והתמקדה בבקשה להארכת מועד, כשלטענתה איחר הבקשה בהגשת התנגדותו למעלה מחודשיים ימים שכן הוא הודה בקבלת האזהרה סמוך ליום 16.11.10 והגיש את בקשתו להארכת מועד רק ביום 6.2.11. לטענת המשיבה , ובצדק , היו סתירות בדברי העדים לעניין מקום מגורי המבקש שהרי הוא נשאל היכן הוא מתגורר היום והוא ענה כי הוא מתגורר עם אביו, בעוד על פי התצהיר נטען כי הוא גר רחוק מאביו, כך גם אביו בעדותו טען שבנו גר רחוק ממנו ולא גר אצלו.

4.הלכה פסוקה היא כי על המבקש בבקשה להארכת מועד להצביע על טעם מיוחד לאיחור וכאן חלה תקנה 528 לתסד"א שעל פיה הארכת מועד לעשיית פעולה, טעונה טעם מיוחד אם הפעולה קבועה בחיקוק, והנה כי כן המועד להגשת התנגדות קבוע בחיקוק ועל כן כל חריגה וכל איחור טעון טעם מיוחד המצדיק את האיחור.

במקרה זה, המבקש לא הצביע על טעם מיוחד כדי שיוארך לו המועד להגשת התנגדותו.

עם כל הכבוד, סיכויי ההגנה במקרה זה אינם מעלים ואינם מורידים, מאחר ולא זו בלבד שהמבקש לא הצביע על טעם מיוחד אלא ששני העדים סתרו זה את דבריו של זה בעניין מקום מגורי המבקש. וגם בהנחה שהסתירה אינה גורלית הרי יש הודאה במועד קבלת האזהרה ובאיחור בהגשת ההתנגדות , ללא מתן הסבר העולה כדי טעם מיוחד לאיחור זה.

5.סוף דבר, אני דוחה את הבקשה להארכת מועד וכפועל יוצא גם ההתנגדות ומחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות הליך זה סך של 1,000 ₪.

הסכום הזה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.